"הסרטון שלי"– טכניקה פרטנית עבור ילדים ובני נוער החווים פחד וחרדה בעקבות צפייה בסרטונים

זה לא סוד שבימינו ילדים מחוברים למסכים.
אני פוגש שוב ושוב ילדים שכתוצאה מצפייה בסרטון שמפחיד אותם הם מתחילים לחוות פחדים וחרדות.

אמנם יש כאלה שחווים את החרדות במהלך היום אך הפחד מופיע  בעיקר בלילה, לקראת השינה, כאשר הגירויים החיצוניים פוחתים ותשומת הלב מופנית למה שקורה בפנים.

ילדים אלה ומשפחותיהם נופלים קורבן  לתכנים שבאופן אקראי או יזום הגיעו אליהם וזה פוגע באופן משמעותי באיכות ובשגרת החיים שלהם.

לפני שניגש לעזור להם, חשוב שנבין למה זה קורה?
תת המודע שלנו מגיב באופן זהה לגירוי שקורה בדמיון כמו לאירוע שקורה במציאות.
ברגע שילד צופה בסרטון  ומדמיין, גם אם לרגע קט , את מה שמפחיד אותו כחלק מהמציאות שלו,

לדוגמה: יש בסרטון דמות מפחידה והוא מדמיין את הדמות אצלו בחדר השינה… עבור תת המודע שלו האירוע הזה התרחש במציאות.
התפקיד היצרי ביותר של תת המודע הוא להבטיח את ההישרדות הפיזית והרגשית של האדם.

כך שכל פעם שאותו ילד משחזר את התמונה ו/או סרט בראשו,

תת המודע מפרש שהישרדותו הרגשית בסכנה, ויוצר את הרגש של הפחד על מנת להרחיק את הילד מהסיטואציה המאיימת.
הילד חווה את הפחד על אף שהסיטואציה, בפועל, לא תואמת את הפרשנות של תת המודע מה

שמוביל לתגובה שאיננה פרופורציונלית להתרחשות בפועל.

הפעילות "הסרטון שלי" נועדה לילדים שצפו בסרטונים שגורמים להם לרגשות לא נעימים,

ילדים אשר חווים את המראות של הסרטון בכל פעם מחדש וכפועל יוצא גורמים לעלייה משמעותית של הרגש הלא נעים שהם חווים,

מה שפוגע באיכות החיים שלהם ושל משפחתם.

מטרות הפעילות " הסרטון שלי "

• מתן לגיטימציה לרגשות של המונחה הצעיר.
• מתן כלי למונחה הצעיר שיאפשר לו להפוך לאקטיבי אל מול חוסר האונים שחווה עד לאותה העת.
• יצירת שינוי הפרשנות של תת המודע לגבי הסרטון הספציפי אשר נתפס כמאיים.
• העברת מסר שעולמו הרגשי של המונחה הצעיר הוא בשליטתו.

בהצלחה 🙂