מאת דוב רויטמן · עודכן 6 בספטמבר 2026 מה זה רגרסיה, ולמה היא כמעט בלתי נמנעת
רגרסיה בהנחיית ילדים ונוער היא נסיגה זמנית, רגע שבו נדמה שהילד/נער חוזר אחורה אל הקושי שכבר התחלנו לפתור. אם אתם עובדים באופן סדיר עם ילדים ונוער, סביר להניח שתיתקלו בזה, ואם עדיין לא, זה עוד יקרה. זו אינה תקלה ואינה סימן שמשהו השתבש, אלא חלק טבעי מתהליך שינוי.
הבשורה, שנשמעת מפתיעה, היא שרגרסיה יכולה להיות דבר מצוין. לא כי נעים לראות ילד/נער נסוג, אלא כי הרגע הזה הוא הזדמנות לדייק את התהליך ואפילו לזרז אותו. מי שיודע לקרוא רגרסיה נכון, מקבל בדיוק את המידע שהיה חסר לו כדי להעמיק את השינוי.
למה רגרסיה מערערת מנחים, ולמה היא לא צריכה
רגרסיה מערערת בעיקר מנחים בתחילת דרכם. אתם רואים התקדמות יפה, ופתאום הקושי חוזר, והמחשבה הראשונה היא "אולי אני לא מספיק טוב", "אולי השיטה לא עובדת". זו בדיוק הנקודה שבה מנחה בלי ליווי עלול לאבד ביטחון, לשנות כיוון בלי צורך, או אפילו להרים ידיים מול תהליך שדווקא עובד.
ההבנה שמשחררת: רגרסיה אינה עדות לכישלון, אלא שלב בתהליך. כשמבינים את זה, במקום להיבהל מהנסיגה אפשר להתבונן בה בסקרנות, ולשאול מה היא מספרת לנו על הילד/נער ועל העבודה.
מה רגרסיה מלמדת, ואיך להשתמש בה
כשמתייחסים לרגרסיה כאל מידע ולא כאל בעיה, היא עונה על כמה שאלות חשובות: האם עבדנו על הקושי הנכון, או שהתסמין רק כיסה על משהו עמוק יותר. האם יש כאן רווח משני שעדיין לא זיהינו. והאם הילד/נער צריך עוד ביסוס במקום שכבר עברנו בו מהר מדי.
הצעדים הנכונים ברגע של רגרסיה, איך לקרוא אותה, מה לומר לילד/נער ולהורים, ואיך להפוך אותה למנוף לזירוז התהליך, הם בדיוק סוג הידע שקשה לרכוש לבד ושמתגלה רק בשטח. לכן העבודה שלנו לא נגמרת בשיעור אלא ממשיכה בליווי ובמשוב על מקרים אמיתיים, כפי שבנוי בקורס ההתמחות.
