למה "שיהיה רגוע" היא עדיין לא מטרה
הרבה תהליכים נתקעים כבר בשלב הראשון, הגדרת המטרה. הורה מבקש "שהילד/נער יהיה רגוע", "שיהיה בטוח בעצמו", "שיפסיק לפחד". אלה כיוונים חשובים, אבל הם מטרות ברמת הכללה גבוהה, מעורפלות מכדי לעבוד איתן. אי אפשר לדעת מתי הגענו אליהן, ואי אפשר למדוד התקדמות מולן.
מנחה שיוצא לדרך עם מטרה מעורפלת עובד באפלה. הוא לא יודע לאן הוא הולך, ולא ידע מתי סיים. הצעד הראשון, לפני כל טכניקה, הוא להפוך את הכיוון הכללי למטרה מפורטת וברת מדידה.
השאלות שהופכות מטרה מעורפלת למדידה
ההורדה ממטרה ברמת הכללה גבוהה למטרה מפורטת נעשית דרך סדרת שאלות ממוקדות. אלה השאלות שמוציאות את המטרה מהערפל:
- ברגע שתרגיש רגוע, מה תוכל לעשות שאתה לא עושה היום? כאן המטרה הופכת להתנהגות מוחשית.
- מה צריך להתרחש כדי שתדע שהשגת את זה? כאן נולד קריטריון ברור להצלחה.
- מה יכולה להיות הוכחה שהגעת למה שרצית? כאן המטרה הופכת לניתנת לזיהוי.
- איך ההשגה הזו תשפיע על ההתנהלות שלך? כאן מתחברים לתמונה הרחבה ולמוטיבציה.
עם ילדים מתאימים את השאלות לגיל ולשפה, ולעיתים עוברים דרך משחק ותמונה במקום שיחה ישירה, אבל העיקרון זהה: מטרה שאפשר לראות, למדוד ולדעת מתי הגענו אליה.
מטרה מדידה = תהליך שיודעים לאן הוא הולך
כשהמטרה מפורטת ומדידה, כל מה שבא אחריה מקבל כיוון. אתם יודעים אילו כלים לבחור, איך למדוד התקדמות, ומתי התהליך הושלם. הילד/נער וההורה יודעים לאן הולכים, וזה כשלעצמו מפחית חרדה ומגביר שיתוף פעולה.
הגדרת מטרה מדויקת היא אחד מאבני היסוד של השיטה, והיא נלמדת ומתורגלת לצד שאר שלבי העבודה בקורס ההתמחות. הרחבה על מיומנויות היסוד בעמוד כלים למנחים בעבודה עם ילדים.