ילדים ובני נוער נצבים ביום יום אל מול סיטואציות פחות נעימות/נוחות להם (סיטואציות חברתיות, לימודיות וכו').
ומן הסתם חווים הרגשה לא נעימה…במידה והסיטואציה חוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים,
ייתכן שגם יגיעו לעבוד על הנושא…במקרים רבים ילדים תולים את השינוי בכך שאנשים אחרים או מערכת מסויימת,
הם שיבצעו את השינוי. ופחות מתפנים לחשוב מה בשליטתם? על מנת ליצור את השינוי המיוחל,
יש להעלות למודעות של הילד/נער את החשיבות שבלקיחת האחריות (שהיא הכרחית) על מנת להוביל אותם (בתהליך קצר מועד), ליצרית שנוי.
חלק מהסיטואציות בחיינו הן כמו פלסטלינה/בצק –שיש לנו שליטה על התוצאה. כלומר, אנו יכולים לעצב את הבצק בהתאם לצורה שאנו בוחרים.
(ניתן להמחיש זאת באמצעות יצירת צורות מהפלסטלינה/בצק משחק). לעומת זאת ישנן סיטואציות אחרות שהן
כמו סלע – לא משנה כמה ננסה למחוץ, למעוך את הסלע – לא נוכל לשלוט בצורתו. לא נוכל לעצב אותו בהתאם למה שאנו רוצים. (ניתן להמחיש זאת באמצעות נסיונות למעוך, ללוש את הסלע/האבן).
רוב הסיטואציות בחיינו, יתאימו לאחת משתי האפשרויות הנ"ל.
אם אנחנו נתקלים "במצב פלסטלינה/בצק" זה אומר שיש בידנו אפשרות לקחת אחריות ליצור שינוי בנו . כלומר, אנחנו יכולים לעשות דבר מה בכדי לשנות את התוצאה בסיטואציה. לא כך הדבר "במצב סלע" שבו אין בידנו לעשות דבר בכדי לשנות את התוצאה.
כשילד/נער נמצא באינטראקציה עם הסביבה וחווה חוויה לא נעימה (מאותה אינטראקציה), זה מאוד יעזור לו לקחת רגע ולהבין האם מדובר "במצב פלסטלינה/בצק", מצב שבו הוא יכול לקחת אחריות וליצור שינוי בו על מנת לשנות את התוצאה. או או שמא מדובר "במצב סלע" שבו אין לו שליטה על התוצאה.
הפעילות טומנת בתוכה 2 מטרות עיקריות:
להקנות לילד/נער כלים בכדי שיתאפשר לו לקחת רגע ולהבין האם מדובר בסיטואציה בה הוא יכול לשלוט בתוצאה או לאו.
להקנות לילד/נער כלי שיאפשר לו לבחון את מידת האחריות שלו והאם באפשרותו ליצור שינוי בעצמו על מנת להשיג תוצאה רצויה.
החומרים הדרושים:
פלסטלינה/בצק משחק
אבן בינונית המזכירה בצורתה ובמרקם שלה סלע.
אופן הפעילות:
נבקש מהילד/נער סיטואציה ספציפית בה הוא חווה תחושה לא נעימה באינטראקציה עם הסביבה שלו. (חברים, בית ספר, הורים אחים וכו').. ונבחן יחד עם איתו האם מדובר "במצב בצק" או שמא מדובר "במצב סלע".
להלן דוגמא:
הילד/נער משתף ומספר שאין לו חברים.
המנחה משיב: "בוא נבחן יחד איזה חלק מהסיטואציה הוא "בצק" ואיזה חלק הוא "סלע". )נתחיל עם השאלה הממקדמת מתי ואיפה הוא מרגיש שאין לו חברים). ונשאל: איפה ומתי זה קורה?
הילד/נער משיב: "בהפסקה בבית הספר".
מנחה: "מה קורה בהפסקה בבית הספר?"
הילד/נער משיב: "כל הילדים יוצאים לשחק בקבוצות ואני נשאר לבד בכיתה."
המנחה מגיב: "כל הילדים יוצאים לשחק בהפסקה – זה נשמע כמו "מצב סלע". הרי אנחנו לא יכולים לדרוש מהם להישאר בכיתה. מה אתה יכול לעשות כדי לשנות את המצב? "
הילד/נער משיב: "לא יודע?!:
מנחה: " האם אתה חושב שאתה יכול לשאול את החברים אם אתה יכול להצטרף אליהם למשחק?"
הילד/נער משיב בחיוב.
המנחה: זה נשמע שזה "מצב בצק". כלומר אתה יכול לשנות את התוצאה.
ממשיכים באותו האופן בכל פעם עם סיטואציה אחרת.
באופן הזה, שבו אנו "מפרקים" את הסיטואציה ועוזרים לילד/נער להבין איזה חלק הוא בשליטתו (בצק) ואיזה לא (סלע), אנחנו גורמים לו לקחת אחריות על הנעשה
–ובכך מובילים אותו להיות אקטיבי ומחזירים את השליטה לידיו.
