מאת דוב רויטמן · עודכן 6 בספטמבר 2026 מה זה חרדת נטישה, ואיך היא נראית בבית
חרדת נטישה, או חרדת פרידה, היא אחת הפניות השכיחות שמגיעות לקליניקה, והיא שוחקת משפחות שלמות. הורה מתאר: "אין לי חיים, הילדה בת ה-8 לא נותנת לנו לזוז סנטימטר. נסענו ללילה אחד לצימר, והיא לא הפסיקה להתקשר עד שנכנסה להתקף חרדה". כשילד/נער חווה חרדת נטישה, כל תשומת הלב במשפחה מתרכזת בו, האחים נדחקים הצידה, וההורים מותשים ואשמים.
חוויית נטישה נחווית על ידי כ-7% מהילדים בשלב כלשהו בילדות. המספר אולי לא נשמע עצום, אבל עבור הילד/נער שחווה אותה, ועבור הסביבה שלו, מדובר בעומס רגשי אמיתי, וההורים מוכנים לעשות כמעט הכל כדי לעזור לילד/נער להשתחרר.
למה הילד/נער לא "סתם מפונק"
הפרשנות הנפוצה, "הילד/נער מניפולטיבי" או "מפונק", היא לא רק לא מדויקת, היא מזיקה. חרדת נטישה היא חרדה אמיתית: הגוף של הילד/נער באמת נכנס למצב סכנה כשההורה מתרחק, גם כשאין סכנה אובייקטיבית. ילד/נער לא בוחר להיכנס להתקף חרדה, בדיוק כמו שהוא לא בוחר לפחד מכלב.
המשמעות לאיש המקצוע: לא עובדים על "לגמול" את הילד/נער מההיצמדות, ולא נלחמים בהתנהגות. עובדים על התמונה הפנימית והתחושה שמפעילות את החרדה, ובמקביל מדריכים את ההורים איך להגיב בלי להזין את הדפוס.
הדרך לעבוד: להחזיר את המצב לפרופורציה
יש דרך ללמד ילדים ובני נוער להחזיר את ההסתכלות שלהם, על סיטואציה ספציפית ועל החיים בכלל, לפרופורציות שמאפשרות להם ולסביבה לחזור לשגרה רגועה. במקום שהמחשבה על נטישה תשתלט, הילד/נער לומד כלים שמחזירים לו תחושת ביטחון ושליטה, שהוא יכול להפעיל לבד גם כשההורה לא לידו.
העבודה משלבת דמיון מודרך, בניית מקום בטוח פנימי, וכלים לוויסות החרדה ברגע שהיא עולה. את הרצף המלא, ואת ההדרכה להורים שמלווה אותו, לומדים ומתרגלים בקורס ההתמחות. הרחבה על עבודה עם חרדה בעמוד טיפול בחרדות אצל ילדים.
