רוב הילדים ובני הנוער, המגיעים לקבל הנחייה, מביעים באופן ישיר או עקיף קושי המתבטא ברובד הרגשי ו / או ההתנהגותי. באחוז מאד גבוה של המקרים ניתן לומר שהרובד הרגשי מהווה את לב העבודה הטיפולית. בשלב האבחון ותאום הצפיות, אני בוחר להעזר במודל המוכר בשם אפר"ת (אירוע, פרשנות, רגש ותגובה). מודל זה מכיר הן בקשרי הגומלין בין הרבדים השונים (מחשבות (פרשנות), רגש והתנהגות), והן מצביע על הקשר הסיבתי בין הרבדים הללו. על סמך אירוע ספציפי נוצרת פרשנות, הפרשנות מובילה לרגש והרגש הוא הבסיס להתנהגות. על סמך מודל זה, בכדי לשנות את הנתיב היוצר את הרגשות הקשים, בעת ההנחיה עלינו לגרום לשינוי פרשנות של אירוע / אירועים ספציפיים. שינוי הפרשנות יוביל לשינוי ברובד הרגשי ומכאן יגיע השינוי ברובד ההתנהגותי. אך במציאות, זה לא תמיד כך. אצל רוב הילדים ובני הנוער נחווה הקושי לאורך זמן רב, מה שגורם להצטברות של רגשות קשים, אשר לא מוצאים את הדרך לבוא לידי ביטוי.(וכך מפלס הרגשות הקשים הולך ועולה). ולכן אנו נוטים לפגוש ילדים בעת הנחייה, רק לאחר שהקושי שהם חווים הוא מאוד קיצוני. הצטברות רגשית זו , לא תמיד מאפשרת לנו (המנחים) לגשת ישר לתהליך של שינוי פרשנות (בהקשר לאירוע ספציפי), שכן מאגר הרגשות נמשל להר געש מתפרץ שכל הלבה הרותחת יוצאת החוצה. לכן בשלב ראשון, בכדי ליצור שינוי, חשוב לאפשר למונחה לשחרר את הרגשות הקשים שהצטברו. לשם כך נקנה למונחה כלים לשחרור רגשות. . שלב זה חשוב מאוד עבור מונחים רבים,מכיוון שהוא מהווה בשורה עבורם לפיה הם מבינים שאפשר להיות אקטיבי אל מול אותם רגשות ויש בידם כלים להשתחרר מהקושי הרגשי. למעשה, אנו יוצרים מהפך של ממש בעולמו הסובייקטיבי של המונחה.. ועל כך אני יכול להעיד, לא רק כמנחה אלה כמי שהיה וחווה את הצד השני של המטבע. בציעורתי התמזל מזלי ללמוד כלים מסוג זה אשר בדיעבד עזרו לי ליצור מסלול חיים אחר ושונה ממה שהיה יכול להיות לי, לו הייתי ממשיך להיות פאסיבי אל מול הקשיים הרגשיים שחוויתי. . לאחר הסבר קצר זה, ניתן לענות על השאלות, ששלחתם בנושא זה. - כיצד ניתן לעזור לילדים צעירים (6-10) להשתחרר מרגשות קשים (כעס, פחד, חוסר אונים ועוד)? קיימות דרכים רבות להביא מונחים צעירים לכדי שחרור רגשי, ביניהם: שיחה,משחקים, נשימות, הדמיות ועוד. בכדי לתת לכם השראה, ממליץ להקשיב להדמיה לדוגמא ,(המתמקדת בנושא) שלא מזמן פרסמתי בבלוג שלי. (הדמיה זו יכולה להוות דוגמא טובה לכלי שימושי עבורכם, שניתן לאמץ) הדמיות מסוג זה, יעילות מאד, שכן הן לא מצריכות את המונחה לתמלל ולשתף ברגשות הקשים אלא הן יוצרות דימוי של שחרור (הנלקח מעולמו הסובייקטיבי של המונחה), דרכו הוא מנקז את העומס הרגשי הטמון בו. במקור הגדרתי את ההדמיה "כהדמיה לפני השינה" ולא במקרה! שכן בין הסימפטומים הבולטים של ילדים המתקשים להרדם בלילה אפשר למצוא מחשבות טורדניות ורגשות קשים. לגישה ישירה להדמיה ללחוץ כאן (בקישור זה ניתן גם להוריד את ההדמיה בפורמט MP3) - איך לגרום ולעזור לילד לספר דברים שהוא מרגיש ולהוציא רגשות החוצה? בהמשך לתשובה הקודמת, שאלה זו ממקדת סוגיה מאד חשובה. במקרים רבים פגשתי מנחים וגם הורים אשר מתנים שחרור רגשי בביטוי מילולי של הרגשות. אינני מתנגד, ואפילו ממליץ לנסות להוביל לביטוי רגשי באופן מילולי, אך עבור ילדים ונערים רבים ביטוי מסוג זה מהווה רף קשה להשגה. לכן, לפני שנאנו נגשים לתת ביטוי מילולי לרגשות כדאי להיעזר בהצעה המוצעת בתשובה לשאלה הקודמת, ככלי ראשוני לשחרור הרגש הקשה ורק לאחר מכן להתחיל ולתת ביטוי מילולי. בלשב בו נרצה להוביל לביטוי מילולי של רגשות אני מציע לקחת בחשבון מספר נקודות: * להגיע לשלב של ביטוי מילולי לרגשות, לאחר יצירת כימיה (ראפור) בין המנחה למונחה. *, למצות את השלב של ביטוי רגשות בדרך אחרת אשר אינה מצריכה ביטוי מילולי * להתאים את השפה ואת דרך התשאול לגיל שלהמונחה. * למקד את הרגשות על סמך סיטואציה ספציפית - מקל על השיתוף, מאשר לדבר על רגשות קשים באופן כללי. דוגמה לכלי המתייחס לשתי הנקודות האחרונות, ניתן למצוא באתר. לפני זמן מה פרסמתי סרטון המסביר כיצד ניתן לדלות מידע (בין היתר גם רגשות ), ממונחים צעירים באמצעות משחקים, על סמך סיטואציה ספציפית. לגישה ישירה לסרטון ללחוץ כאן (שימו לב שמעל לסרטון יש קישור להורדת דפי עבודה) - איך אפשר לעזור לילדים שלאחר שחוו אירוע טראומטי מסתגרים בתוך עצמם?
אחת התופעות המשמרות, והמעמיקות אצל ילדים ונוער, שחוו אירוע טראומטי, היא התכנסות וההסתגרות בתוך עצמם.,, בכל הקשור לאירוע.. הסיבות להסתגרות משתנות מילד לילד וממשפחה למשפחה, וביניהן ניתן למצוא:
- חוסר יכולת של הילד לבטא את רגשותיו.
- בשל רצון ההורים להגן על הילד, לא מדברים ולא נותנים לילד להתבטא בנושא.
- הוריו בעצמם מוטרדים בגלל ההתרחשויות.
- הילד חושב שאם הוא יעלה את הנושא הוא יגרום להוריו צער וקושי.