בזמן האחרון יוצא לי לשוחח/להיפגש עם לא מעט הורים אשר מדווחים על תקשורת לקוייה עם ילדהם. משפטים כמו : "הילד לא מקשיב לי...", "הילדה לא עושה את מה שאני מבקשת ממנה..." חוזרים ונשנים בכל שיחה/פגישה. מצד שני, כשאני מדבר עם ילדים על התסכול של ההורים, הם מספרים שלא מבינים מה רוצים מהם, במילים אחרות שלא מצליחים לרדת לסוף דעתם של ההורים. מנסיוני, לרוב, הקשיים בתקשורת אצל ילדים באים לידי ביטוי: ביישום ההנחיות שהם מקבלים (בין אם בבית ובין אם בבי"ס) ו/או במתן הנחיות והוראות בצורה ברורה ובהירה. כך שהאחריות של שיפור התקשורת מחולקת מצד אחד הילדים בשיפור ההקשבה וההבנה ומצד שני ההורים בבהירות בה הם מנותנים הנחיות לילדיהם הפעילות טומנת בתוכה שתי מטרות:
- להתנסות בקבלת הנחיות פשוטות במטרה להבין את חשיבות הכוונה של נותן ההנחיה.
- להתנסות במתן הוראות פשוטות לאחרים במטרה להבין את חשיבות הניסוח הברור לאחר.